כשיעל ואני דנות בהיפוך המגדרי של שיר השירים אנו תוהות איזה גלגול חדש בתולדות המגילה הוא יציע. אנו סקרניות כיצד ישמעו תיאורי יפי איברי הגוף השונים - שבתורתו, הם מיוחסים לגוף של המגדר השני; כיצד תשמענה הסצנות הסיפוריות הקצרצרות הדרמטיות, שבתורתו, נחוו על ידי בת/בן המגדר השני. אנו גם תוהות, במידה ונבחר להמשיך ולבחון את המגילה המהופכת מגדרית, דווקא כאלגוריה ליחסים בין האלוהות לעם, איזו תיאולוגיה המגילה המהופכת תציע, כשהאלוהות תהיה האשה והעם - האיש
Read Moreהאיש שהזריע והוליד, טמא. כמה זמן הוא טמא? "כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ" (פסוק ב') כלומר בהתאם לדימום של האם. הדימום של האם קיים ויש לו מקום, אולם הוא לא מטמא אותה אלא את בן-זוגה. הדימום שלה מחייב אותו ומשפיע על הסטטוס שלו.
בפסוק הקודם, תהוה מטיחה בקינה שהיא ארורה מהאדמה שפצתה את פיה ולקחה את דמי אחותה, דמים שאת זעקתם שמעה וכך התוודעה לקטסטרופה. כעונש, האדמה רוויית הדם לא תשתף פעולה עוד עם קינה "עבדת אדמה". אנו בוחרות להתקין את הניקוד נָעָה וְנִדָּה ובכך להעמיד את הדימוי של קינה שפעם בחודש דמיה שלה יהיו ניגרים ממנה והיא תהיה שוב ושוב עדה לדם האנושי, מפנימה את ערכו.
בתורתה, הנשים אינן קורבנות של גילויי עריות ו/או אונס עוד. אולם הסילוק של זוועת הקורבן, מתחלף בזוועה אחרת – בזוועת התוקפת. הפרשיות מציבות אתגרים הנוגעים לדימויי הנשיות והגבריות, בעיני החברה ובעיני עצמנו. יעל ואני פונות לתפור אותה מחדש ותוהות מה יצמח שם, מה נלמד שם על אלימות מינית, על נשיות, על גבריות ועל עצמנו.
Read More